5 טיפים קצרים לשיחה מרגיעה ומלאה בסול סיסטרס
כשאנחנו מרגישות איום או לחץ, הגוף שלנו אומר לנו את זה. והגוף של כל אחת מדבר איתה בצורה אחרת: יש כאלו שפתאום נושמות מהר, לאחרות יש בלאגן בבטן, חלק מזיעות, ואחרות מרגישות כאילו יש להן אבן על החזה.
זו תגובה טבעית של הגוף, והיא חלק ממנגנון ההגנה וההישרדות שלו. אבל החוויה, איך לומר, ממש לא נעימה וגורמת לתחושת חוסר שליטה.
כשאדם אחר עוזר לנו - קל יותר להרגע. אז איזה כייף שיש סול סיסטר בדיוק בשביל זה!
כאן תוכלו לקבל 5 טיפים מבית "תנועה בטוחה: נפש שקטה בגוף מוגן" שיעזרו לכן להרגיע ולהרגע. בחרו את האחד (או הכמה) שעובדים לכן ולכו על זה!
טיפ מספר 1: לספור את הנשימות
בזמן לחץ קשה הנשימה משתנה והופכת לשטוחה יותר. הכנסת יותר חמצן לגוף עוזר לו להרגע ולהתאזן. אחת מהדרכים לעשות את זה היא להאריך את הזמן של שאיפת האוויר ואת הזמן של ההוצאה שלו.
סול סיסטר, את יכולה לעזור לסיסטר בכך שתספרי באיטיות מאחד עד שלוש (1-3), ובספירה שלך הסיסטר תכניס לגוף אוויר. לאחר מכן תספרי באיטיות מאחת עד חמש (1-5) ובספירה שלך הסיסטר תוציא את האוויר מהגוף.
תוכלו לעשות את זה שוב ושוב עד שהסיסטר תרגיש יותר רוגע.
טיפ מספר 2: לחזור לגוף היציב
בזמן לחץ אחת מהתגובות של הגוף היא להרגיש ש"אני לא פה", או שאני רק גוף רועד.
כסול סיסטר, תוכלי לעזור לסיסטר בטלפון לחזור לתחושת הגוף היציב. תוכלי להזכיר לה בטלפון להתמקד בכמה דברים. הנה משפטים בהם תוכלי להשתמש:
* "תרגישי את כל כף הרגל שלך על הרצפה, ואת כל המשקל שלך עליה"
* "תרגישי את כל כף היד שלך נוגעת במכשיר ותלחצי את כף היד על הפלאפון, שחררי, לחצי ושחררי שוב".
* "תרגישי את האוויר על העור שלך - זורם או עומד? חם או קר?"
עבור חלק מהסיסטרס, התרגול הזה יעזור להנמיך את רמות הלחץ.
טיפ מספר 3: להתמקד בסביבה
בזמנים של דחק הראייה המרחבית הופכת למצומצמת, ולפעמים התגובה היא עלייה בלחץ.
על מנת לעזור לסיסטר להרגע, נרצה לעזור לה להתחבר מחדש לסביבה.
דרך טובה לעשות את זה כסול סיסטר היא לשאול שאלות:
* "באיזה צבע החולצה שלך?"
* "מה כתוב על השלט לידך?"
* "איפה הדלת הכי קרובה שאת רואה?"
במצב לחץ המוח לא מסוגל לשאול בעצמו את השאלות האלו, אבל כשמישהי אחרת שואלת אותן, אפשרי לענות ועבור חלק מהנשים (והגברים) התשובות עוזרות לרמות הלחץ לרדת מעט.
טיפ מספר 4: לדבר לאט וברור (תהיי פילה!)
במצבי לחץ ודחק יש השפעה לאיך שאנחנו מדברות.
דיבור מהיר בקול גבוה (כמו ציפור) יכול להגביר סימפטומים של לחץ במערכת העצבים.
דיבור איטי בקול נמוך וברור (כמו פיל) עם הפרדה ברורה בין הברות ומילים, עוזר למערכת עצבים לחוצה "להנמיך" טונים ולהרגע.
כדי להיות סול סיסטר, שווה להיות פילה!
טיפ מספר 5: לזכור שהמוח עובד אחרת
בזמנים בהם אנחנו מרגישות מאוימות או לחוצות, הרבה פעמים הגוף נכנס למצב דחק.
במצבי דחק פעילות המוח משתנה: המוח הקדמי מנמיך ווליום המוח האחורי מגביר ווליום.
המוח הקדמי מאכסן מידע שרכשנו בהקשבה להרצאות, השתתפות בשיחות, קריאה, ותכנון תכניות לגבי "מה אעשה אם זה יקרה לי".
המוח האחורי מתוכנת להגיב בבריחה, לחימה או קיפאון. כל אחד ואחת נולדים עם נטייה אחת מבין השלוש, ואין לנו שליטה על התגובה המולדת שלנו. (לצד זאת, אפשר דרך אימון להרחיב את טווח התגובות, כך למשל אנשי חירום לומדים לא לקפוא).
זה אומר שאי אפשר לשפוט אף אחת מאיתנו על התגובה שלנו למצבי דחק. יכול להיות שמה שהגוף שלנו עושה ברגע האמת שונה ממה שתכננו וחשבנו ורצינו לעשות.
כסול סיסטרס אנחנו יכולות לעזור זו לזו להבין שכל תגובה שיצאה מאיתנו היא טבעית ומקובלת. ננסה להיות כמה שפחות במה ש"צריך" לעשות ויותר בלקבל את מה שקורה.
ואפשר גם לעזור זו לזו לראות את מה שכן עשינו - זיהינו שלא נעים לנו, זכרנו לפתוח את האפליקציה, ביקשנו עזרה ממישהי אחרת, אנחנו מדברות על זה: כל הפעולות האלו לא מובנות מאליהן!
וכל אחת מאיתנו שמשתמשת באפליקציה כבר עושה משהו מדהים כדי לשמור על עצמה - היא פונה לסול סיסטר אחרת, ומשם אפשר להתמודד יחד!